אז לא התעצלנו, עלינו על ציוד- אוהל וכל ציוד הקמפניג הבסיסי, יין טוב ויצאנו לכיוון מצפה רמון בערב יום חמישי.
אני כמובן רציתי לצאת מוקדם בכדי להגיע באור, לנסוע ברוגע ונחת ולהתמקם בקלות ובנוחות מירבית.
אך תוכניות לחוד מציאות לחוד- הגענו בדקות האחרונות של הדמדומים.
המקום- מערבית לבה"ד 1 וכעשרה קילומטרים מגבול מצרים לערך. מקום שבעברו היה פנינה לצלמים ולחובבי אסטרונומיה, הפך המוני לכדי בלתי אפשרי בעקבות הוויכוח שעלה לכותרות לאחרונה בין קק"ל שרוצים להפוכו לחניון לילה מוסד. אבל אנחנו חדורי מטרה ושום דבר לא יהרוס לנו, בטח לא עם יין אדום יבש ושביל חלב מעל הראש. הקמנו אוהל (בין רגע), ניפחנו את המזרונים וסידרנו אותנו לשינה, פרסנו מחצלת, שמיכה ואז כל מה שנשאר הוא לשים את הראש (על דיונה) ופשוט להרגע ולחכות לרגע המיוחל- ששאריות האבק והלכלוך של כוכבי שביט או אסטרואידים שהתרסקו יכנסו לאטמוספרה שלנו וישרפו קליל. התוצאה- מרהיבה וציורית!
אך סיפורים לחוד ומציאות לחוד. רואים נפילות, חלקן מרהיבות יותר וחלקן פחות, אך לתפוס ארוע כזה בתמונה היא מלאכה לא פשוטה כלל וכלל! לא נדבר על הפן הטכני המורכב שבצילום בחושך מוחלט, או על העובדה שצריך חצובה שיודעת לרדת לגובה רצפה, או עדשה סופר רחבה רצוי עם מפתח צמצם פתוח וכמובן גוף מצלמה מקצועי שיודע לעבוד ברגישויות חיישן גבוהות במיוחד ללא רעש וירידה באיכות התמונה. העניין המסובך באמת הוא -תזמון! בעצם אף אחד לא מודיע לנו מראש מתי ובאיזה רגע יכנס מטאור מרהיב לאמוספרה וישרף. משך הזמן אגב הוא שניה בודדת בלבד בה כל זה קורה, ואם אתם חושבים שתוכלו להתחיל צילום ברגע שאתם רואים אותו נופל אז אתם טועים ובגדול!
זמן התגובה שלנו הוא כחצי שניה כמעט, וגם למצלמה יש זמן תגובה- ובקיצור- אין תמונה של מטאור. אז מה כן עושים? מצלם כל הזמן ללא הפסקה בתקווה שיהיה לנו מזל ובאחת התמונות כל הכוכבים יסתדרו ונתפוס את המטאור המיוחל בפריים. רק בשביל הפרופורציה- באותו ערב צילמתי כ100 תמונות לערך, כאשר יש לי רק 3 תמונות עם מטאור בפריים. לא יכול להתחייב על האחוזים אבל ככל שתצלמו יותר כך הסבירות שתתפסו יותר גבוהה יותר.
בסופו של דבר באנו להנות להרגע ולא רק להתעסק בצילום. היין עשה את שלו ונרדמנו לנו בשקט על המחצלת תחת השמיכה לאור שביל החלב(ופנסי הרכבים שהמשיכו לסנוור ולהגיע אל תוך הלילה).
בבוקר התעוררנו דיי מוקדם, עם הזריחה, קצת קפה של מקינטה. ויצאנו לדרך חזרה הבייתה לפני שרבבות האנשים עוד התעוררו בכלל. באופן מפתיע(או שלא) ישנו כמו מתים והתעוררנו מלאי אנרגיה וכוחות ליום חדש...
לסיום- החווייה מומלצת מאוד, אני ראיתי שם בפעם הראשונה את שביל החלב וכמות כוכבים כמו שלא ראיתי מימיי. פחות מומלץ להגיע לשם כשכולם מגיעים, או כשכולם סגורים בארץ בגלל הקורונה ומחפשים אטרקצייה של סוף הקיץ בשילוב עם פרסומים בערוצי המיין סטרים בדבר המטר...
*וכמובן תודה לבת זוגתי שסובלת אותי(ומדרבנת) והגתה את הרעיון לצפות במטר בספונטניות