אין דבר שאני אוהב יותר מאתגר טוב, אחד כזה שמוציא אותך מאזור הנוחות שלך וגורם לך לחשוב ולצאת מתבניות והשגרה.
אז כשדניאל חבר וקולגה קרא לי לצלם הופעה של נינט ישר קפצתי על ההזדמנות. שינסתי את תיק הצילום, כמובן שאת כל הקשור לתאורה פלאשים ואביזרים השארתי. צחצתי את העדשות הכי כבדות וגדולות שלי, ארזתי הכל ויצאתי לזאפא באר שבע.
אחד הדברים שלא מרבים לדבר עליו הוא החוויה של העומד מאחורי המצלמה, זה שמסתכל בעינית(כן פעם צלמים מקצועיים היו מצלמים דרך עינית עם עין אחת עצומה אם כבר שכחתם).
גם אני וגם הקהל, שאגב טווח הגילאים היה מאוד מגוון החל מבנות בת מצווה ועד לבני העשור ה6 בחיהם, היינו יחד באותו מקום, אותה אווירה, אותה דציבלים מוגזמים(ואני חובב ווליום) וכמובן צפינו באותה אמנית משגעת הלא היא נינט טייב שחוזרת ובגדול להיות אחת הפרפורמיות היותר טובות שיש היום בסצנה.
אך עם זאת, אני חייב לחשוף ולשתף שכשאתה מתמודד עם תנאי תאורה של חושך מוחלט, ואז הבימים והלדים העוצמתיים מכים בחיישן המצלמה אתה חייב לחשוב, ואפילו מהר, לקרוא את הסיטואציה ולקבל החלטות בזמן אמת בכדי לתפוס רגעים של האמנית, של הקהל ושל התאורה המשתנה כל רגע.
אני בהחלט יכול להגיד שנהנתי ואפילו חלק מהשירים אולי זימזמתי, אבל כשאתה נכנס ל"תפקיד" אינך יכול להנות מההופעה כמו הקהל ה"אזרחי" שלא בתפקיד, ולא להשתחרר ולהיות בתוך הוויבים המעולים שנינט משדרת לכל עבר בעוצמה וזרם שרק לה יש.
לא אשקר פה ושם עצרתי את מלאכת התיעוד, חשיבה, תכנון וצילום ופשוט נהנתי מהרגע.
ובכן אם בוריס היה מגיע להופעה כאורח החוויה שלו הייתה אחרת לחלוטין, כי בוריס בכובע ה"צלם" זה איש פדנט מרוכז צופה במתרחש ומחפש את הזוויות, את הרגעים, את המבטים ואת התמונה שתעביר לכם את התחושות הכי קרובות למציאות למרות שהמוזיקה לא מתנגנת בתמונות הסטילס שלי.
רובד נוסף שאני רוצה לחלוק איתכם הוא "האתגר" שציינתי בהתחלה, אז האתגר שעליו דיברתי הוא אופי הצילום של הופעה של זמרת ואמנית כמו נינט, שמתאפיינת בתנאי צילום ותאורה שונים לחלוטין מצילום חתונות, בין אם בצילומי חוץ או בצילומים באולם.
בצילומי זוגיות שאני עושה לזוגות שלי, הם לרוב מתרחששים לאור יום, בתאורה קבועה וצפויה מראש
אנו מתכננים יחד עם הזוג את השעות שבהן הכי נוח יהיה להם, וגם לי כמובן מהבחינה המקצועית, ואני ערוך מראש לאור השמש ובוחר את המיקום המתאים לעונה או לבקשות הזוג.
מנגד בצילום הופעה, הכל חשוך כל הזמן, והתאורה על הבמה משתגעת בעוצמה באופי בסגנון בהתאם לשיר, לוויב ולקצב. אין אני יכול לצפות אותה מראש, וגם אם חשבתי שלרגע שעליתי על דפוס מסויים הוא משתנה מיידית. בצילומי המשפחה שאני עושה בחתונה אני משתמש בתאורה שאני שולט בה, בין אם אלו פלאשים או תאורת לד רציפה, אני זה ששולט בתאורה וצופה את כל התנאים בכדי שהצילום יצא מיטבי.
בזאפא באר שבע אמנם התאורה הייתה מעולה, אך שיטת הצילום היא שונה לחלוטין, ואופי החשיבה משתנה גם כן. אז כמובן שהתמשתי בעדשות הטנק הכי גדולות וכבדות, עם הזכוכיות הכי גדולות, כי כך נכנס יותר אור למצלמה, ורצוי שמפתח הצמצם המירבי יהיה לכל הפחות F/1.4, בתיק שלי יש רק עדשות פריים קצה, שאלו עדשות בעלות אורך מוקד קבוע או בערבית עדשות בלי זום, רוצה זום? פרספקטיבה שונה? תחליף עדשות כל הזמן! אך רק כך ניתן להגיע לתוצאה הכי מקצועית בתנאי קצה שכאלו.
כמובן שיחס התמונות שהוצאתי בגלריה לעומת כמות הצילום הוא עצום, צילמתי באזור ה1000תמונות בכדי שבסוף אוכל להגיש גלריה מוצלחת של כ100תמונות לערך, כל זאת שוב בגלל התאורה שמשתנה, מבלבלת את המצלמה את המיקוד, רק אותי בילבלה נינט ולא התאורה...
הנקודה האחרונה שרציתי לגעת ולשתף אתכם חברים היא הקרבה שלי כצלם לאומן והחוויה מאחורי הקלעים.
מאות בנות צווחו בדלת להכנס להצטלם ולקבל חתימה מנינט, כאשר רק כמה בודדות זכו לחוויה המעלפת הזאת. אני כאמור התחכחתי בנינט לא מעט, גיליתי אישה צנועה, פתוחה, קלילה וזורמת.
החוויה של להיות באותו החדר עם אמן דרג א(כמו שהגדיר אמיר בצומת מילר) היא בהחלט מיוחדת ומגניבה.
בדכ האמנם סגורים ומכונסים בעצמם, ואין לך שום אינטרקציה מעבר לשלום וחיוך.
אך לא כך היה במקרה של נינט בזאפא, היא נתנה תחושה של "אחד האדם" עם קלילות בלתי רגילה וחוויה אנושית מגניבה, לשמוע את השיחות, לדבר וחוות את הצד שלי בהופעה בהחלט הראה לי שיש אמנים ויש אמנים..בהחלט אחת החוויות היותר מיוחדות שהיו לי עם אמן ועל כך אני מודה על ההזדמנויות שנקרות בדרכי, על זה שיש לי חברים נהדרים שגורמים לי לפגוש לחוות ולהנות במסע הקטן הזה שלנו כאן.
